<h1>תשובת מהר"ם מרוטנבורג בשו"ת הרשב"א ח"א סימן תתל"ח</h1>
<h2>דף יז:</h2>
ועל אשה שראתה דם מחמת תשמיש ולאחר חצי שנה חזרה וראתה מחמת תשמיש, מה אתם קורין. אם נמצא על שלו זהו ודאי קרוי מחמת תשמיש או קנחה (אותו יום) [אותיום] ונמצא על שלה גם זה נקרא מחמת תשמיש, או אפילו אחר זמן כדי שתרד מן המטה ותדיח פניה ספיקא דאורייתא מדקאמר שניהם אשם תלוי, אבל בטפי מהאי שעורא נמצא על שלה או על הסדין הא לא מיקרי כלל מחמת תשמיש ושריא לבעלה אף אם מצאה דם בשלשה וסתות. ובנדון זה אף אם נמצא על שלו או שלה או[תיום] בין אחר זמן שריא לגברא שהרי לא קבעה בשלשה וסתות שוין ולא בדלוג שוה. מיהו חוששת לאחרון פעם אחת (כדתניא) [כדתנן] היתה למודה להיות רואה יום ט"ו ושנתה ליום כ' זה וזה אסורה וכו', כגון זאת האשה כשיגיע [חצי] שנה מיום (ראיות) [ראיית] דם האחרון שראתה אסורה עונה אחת ותו לא חיישינן דכל מידי דלא מקבע בתלתא זמני מיעקר בחדא זימנא. ואם קבעה וסת לראיית דם מחמת תשמיש ג' זימנין וסת שוה, מותרת לשמש בין וסת לוסת אך ימי הוסת פורשת עד שיעקר ג' פעמים, דאמר עלה בפרק תינוקת [ס"ו ע"א] ואם יש לה וסת תולה בוסתה פירוש ששמשה כל החדש ולא ראתה בו מחמת תשמיש אלא יום י' ויום כ' ויום שלשים הרי קבעה לה וסת מיום ליום תולה בוסתה שלא לשמש בוסתה בחדש השני בעשרה וביום עשרים בו וביום שלשים, ומשמשת בלא בדיקה בין וסת לוסת. והא דאסרינן לה אגברא ה"מ כשראתה ג' זימנין רצופין כגון דכל זימנא ראתה פעם ראשונה ושנייה ושלישית. מאיר בר' ברוך.
